ערר נגד החלטת בימ"ש לדחות בקשה לעיון חוזר בשאלת מעצרו של העורר- נדחה

ערר נגד החלטת בימ"ש קמא לדחות בקשה לעיון חוזר בשאלת מעצרו של העורר.

העובדות הצריכות לענייננו הינן כדלקמן. העורר נעצר בתאריך 23.10.07 ובמהרה הוגש נגדו כתב אישום המייחס לו עבירה של יידוי אבנים ושלוש עבירות של זריקת חפץ מבעיר. העורר נעצר עד תום ההליכים, על אף שסנגרו העלה שורה של טענות נגד קבילות הודאותיו. התיק נקבע לשמיעת פרשת התביעה לתאריך 15.7.08. במהלך חודש מרץ 2008 נשפט שותפו של העורר ודינו נגזר, במסגרת הסדר טיעון, למאסר מותנה ולקנס (תיק יהודה 4056/07).

משסבר הסנגור כי יש בגזר דין זה לשנות את התמונה הראייתית ולהשפיע על בחינת העילה למעצר, הגיש בקשה לעיון חוזר. במסגרתה, טוען הסנגור כי יש בעובדה שעניינו של השותף הסתיים ללא הטלת מאסר בפועל כדי להשפיע על הערכת המידה העונשית שתוטל על העורר אם יורשע. כן טען הסנגור כי במסגרת ההסדר בנוגע לשותף טענו הצדדים לקשיים ראייתיים העשויים להשפיע על הערכת הראיות בעניינו של העורר, שכן אמרות השותף הינן, לטענת התביעה, התוספת הראייתית המרכזית להודאות העורר במשטרה. מעבר לכך, העלה הסגור טיעונים נוספים בנוגע למהימנות הודאות העורר כאמור. לבסוף, הפנה הסנגור לגילו הצעיר של העורר ולנסיבותיו האישיות. בשים לב לאמור ולהתמשכות ההליכים על רקע קביעת התיק לשמיעת הוכחות בחודש יולי, ביקש הסנגור להורות על שחרור העורר.

בימ"ש קמא דחה את הבקשה וציין כי נושא התשתית הראייתית נדון ע"י ביהמ"ש כאשר הורה על מעצר עד תום ההליכים, וכי עניינו של השותף שונה מזה של העורר. עם זאת, ראה ביהמ"ש להורות על הקדמת הדיון, לנוכח התמשכות ההליכים.

בערר בפניי חזר הסנגור על טיעוניו.

התביעה הצבאית התנגדה לערר תוך שציינה כי הטענות בדבר הערכת הראיות הוכרעו ע"י בימ"ש קמא עוד בשלב הבקשה למעצר עד תום ההליכים ולא חל בהן כל שינוי. התביעה הוסיפה כי עניינו של השותף נבדל מזה של העורר במספר נסיבות עקרוניות, בראשן העובדה כי זה הורשע רק בחלק מן העבירות, וכן מצבו הרפואי המיוחד שהביא לשחרורו עוד בשלב המעצר.

דין ערר זה להידחות.

כפי שציין בצדק בימ"ש קמא, השאלות הראייתיות נדונו עוד בשלב המעצר עד תום ההליכים. כאמור, ניתנה החלטת מעצר שהסנגור לא ראה לנכון לערור נגדה, ועל כן, אין מקום לשוב ולדון בסוגיה זו.

יש להניח כי במהלך המשפט גופו תידון מהימנות עד התביעה מס' 3, אך אין לדון בכך במסגרת הערר הנוכחי. טיבם של הקשיים הראייתיים שנטענו כאחד ההסברים להסדר החריג שנכרת עם השותף לא הובהר בדיון בפניי, ואיני סבור כי זהו השלב וזו הערכאה לבחון עניין זה.

באשר לטענת ההפליה, עיון בטיעוני הצדדים ובגזר הדין בעניינו של השותף ילמד כי מדובר במקרה יוצא דופן השונה בתכלית מזה של העורר. השותף שוחרר עוד בשלב המעצר לאחר שסבל מבעיות רפואיות אשר ככל הנראה מנעו את מעצרו. יתרה מזו, השותף נשפט על עבירה אחת משותפת עם העורר, לו מיוחסות שלוש עבירות נוספות, שתיים מהן זריקת בקבוקי תבעירה.

הנה כי כן, אין בסיום תיקו של השותף כדי להשפיע, בשלב זה, על החלטת המעצר.

נותרנו, על כן, עם שאלת התמשכות ההליכים. בעניין זה מן הראוי לציין כי בימ"ש קמא נתן החלטה להקדמת הדיון אשר עד כה לא מומשה, ומן הראוי כי ייעשה כן.

יחד עם זאת, מצאתי לנכון להעיר כי לא התרשמתי שהסגור עשה די על מנת לקדם את ההליכים בתיק זה כאשר נמנע מלהגיש כל בקשה להקדמת הדיון, וגם לאחר שראה שהחלטת ביהמ"ש בעיון החוזר לא מומשה, לא עשה דבר כדי לגרום למימושה.

לגופה של טענה זו, לנוכח העונש הצפוי לעורר אם יורשע, בשים לב לנסיבותיו האישיות, ולעובדה כי אין מדובר בהליך שיפוטי סבוך שיצריך ישיבות רבות, הגעתי למסקנה כי אין בהתמשכות ההליכים עד כה כדי להצדיק שחרור העורר.

לנוכח האמור, הנני דוחה את הערר.

ניתנה היום, 1 ביוני 2008, כ"ז באייר התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

משנה לנשיא

רמ"שית: שי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: